אלימות וגישור

"התקווה והגשר לחיים שקטים.."

 

רבקה צלצלה אליי נסערת, לאחר ביקור בלשכה המשפטית של ויצ”ו ירושלים, באחד מימי החורף הגשומים, הופנתה למרכז לטיפול באלימות במשפחה של ויצ”ו, אשר עובד בשיתוף פעולה מלא עם הלשכות המשפטיות ונותן מענה טיפולי מידי ומתמשך לנפגעות אלימות, במידת הצורך.

הרקע לפנייתה של רבקה ללשכה המשפטית, היה משבר אקוטי ביחסיה עם בעלה מזה 25 שנים, דודו. רבקה הגיעה ללשכה המשפטית, שיתפה בסיפור המורכב שהיא חווה בביתה במסגרת נישואיה. סיפור הנישואין הסבוך של היחסים בין רבקה לדודו, אופיין בקשיים כלכליים רבים, נתקים ממושכים ביניהם, סערות בלתי פוסקות, ויכוחים קולניים, סכסוכים משפחתיים עם בני המשפחה המורחבת ועימותים שהגיעו בעבר הרחוק גם למספר אירועי אלימות פיזיים מצד דודו כלפי רבקה.  כל ניסיונותיהם לטפל בבעיה בעבר לא צלחו ולאחר ריב סוער שהתרחש ביניהם בחודשים האחרונים טרם פנייתה לויצ”ו, הבינה רבקה כי מוטב שיפרדו באופן סופי, ויפה שעה אחת קודם. רבקה נשלחה לאחר ייעוץ בלשכה המשפטית, לפגוש עובדת סוציאלית במרכז לאלימות במשפחה של ויצ”ו, לשיחת סיוע והערכת המצב. רבקה החליטה, לאחר בדיקה עם כל הגורמים הרלוונטיים, כי היא בשלה לפרידה וכי מוטב לכלל המשפחה כי הפרידה תעשה בהקדם האפשרי.

בשיחה עם בעלה, הבינה רבקה כי גם הוא מעוניין בגירושין, כל אחד מהם מסיבותיו ומטעניו. דודו, אמנם בכעס אך בהחלטיות, הביע עמדתו כי הוא מוכן לשתף פעולה לצורך סיום ההליכים במהרה. דודו עזב את הבית המשותף זה מכבר. רבקה נותרה להתגורר בבית עם שני הבנים המשותפים הבגירים של הצדדים, שניהם בשנות העשרים לחייהם.

כל זאת סיפרה לי רבקה, כאשר צלצלה אליי ובקשה לתאם פגישת גישור דחופה, על מנת לסייע לה ולדוד להגיע להבנות ולהסכם גירושין כולל. לאחר שסוכם בינינו כי תשוב אליי למחרת, עם תאריכים רלוונטיים לפגישה, “נעלמה” לכשלושה חודשים.

בחלוף הזמן, צלצלה אליי שוב. היא תארה כיצד לאחר מספר הליכים משפטיים והליכי גישור שלא הביאו את הזוג לידי הסכמות, החליטו שניהם לתאם פגישת גישור, שתסייע להם להיפרד בכבוד וללא כאב נוסף על זה שהם חווים, מזה שנים ארוכות. שניהם התעייפו ממלחמות, שהיו מנת חלקם בחיים מאז היו ילדים צעירים ועד היום.

הפגישה תואמה לצדדים, בשיתוף פעולה מלא של שניהם. רבקה הגיעה מלווה בבנם הבכור, אשר המתין להם בקבלה של משרדי ונסך בה בטחון.

במהלך הפגישה הראשונה, כל אחד מהצדדים, בהרבה כאב, שירטט מציאות חיים קשה ומורכבת.

שניהם היו עייפים, מותשים ושבעים ממאבקים. מטענים צצו והפציעו ,לסירוגין נזרקו האשמות הדדיות, אך מעל הכול בלטה היאחזותם ברצון הכנה, באינטרס המשותף שלהם, להגיע לפרידה סופית ומוחלטת.

כשעלתה במהלך פגישת הגישור סוגיית האלימות ברקע הרצון של רבקה בפרידה, היה דודו נסער במיוחד. רבקה תארה בגבורה את תחושותיה הקשות. דודו שתק. הוא התקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו, אך כתגובה, באומץ, תאר את ילדותו הקשה בצל אלימות קשה שחווה בבית, את הפחד, את הרצון להתרחק מהכול והפנטזיה להקים קן משפחתי רגוע, שהתנפצה לו. דודו חזר שוב ושוב על הכמיהה והתקווה לחיים שקטים. זה היה ללא ספק רגע מכונן בתהליך הגישור. ההקשבה ההדדית, הנשימה שלקחו שניהם, היכולת לשמוע זה את זו. להקשיב לכאב. לתת לו מקום. המרחק של הזמן והמקום הבטוח שכל אחד מהם כבר נמצא בו, תרמו ללא ספק. שניהם הגיעו בשלים לפרידה.

במהלך 3 פגישות הגישור הבאות, עסקנו ברכוש המשותף ואופן חלוקתו. גיבשנו הסכם שאושר בבימ”ש למשפחה ולצדדים נקבע תאריך לסידור גט בביה”ד הרבני. לאחר מתן הגט, צלצלה אליי רבקה, להודות כי סוף סוף היא יכולה לנשום לרווחה. להתחיל חיים חדשים ושקטים, בידיעה כי כל אחד מהם יבנה לו סביבה שקטה משל עצמו.

 

סוגיית אלימות וגישור הינה סוגיה סבוכה אשר גם העולם האקדמי עסק בה בהרחבה מהיבטים שונים. ככלל, כעולה ממחקרים רבים בתחום, אלימות במשפחה היא בעיה אקוטית המהווה חלק אינטגרלי ממקרי גירושין רבים המגיעים גם להליכי גישור. כמעט בלתי אפשרי למגשר, העוסק בתחום המשפחה, שלא להיתקל בסכסוכי משפחה בצל אלימות. {מתוך: דפנה לביא,  ‘אלימות וגישור- האמנם אוקסימורון?’ משפחה במשפט א 117- 161 (2007)}.

מתן מענה מקיף לצדדים, המשלב הערכת מסוכנות ככל שמעורבת אלימות במקרה, סיוע ותמיכה לצדדים במידת הצורך, הכשרה מתאימה ומקצועיות המגשרים העוסקים בתחום ובפרט הכרות עם עולם האלימות במשפחה לסוגיה, חשובים ביותר לצורך מתן מענה נכון וראוי לצדדים שבמשבר, כדי לתת להם תקווה, לעתיד אחר.