נתונים והמצב החקיקתי של תופעת האלימות הרגשית

בדו"ח הכנסת בנוגע לנתונים על אלימות במשפחה, בדגש על אלימות כלפי נשים (דו"ח כנסת, 2018), מוצגים נתונים על תיקי אלימות במשפחה, ובכלל זה תיקים שבהם הקורבן היתה האישה, תיקים שבהם הקורבן היה הגבר ותיקים שבהם נרשמו תלונות הדדיות של שני בני הזוג זה על זה. מנתוני הדו"ח ומהגדרת עבירות האלימות הנמנות בו, עולה שהתעללות רגשית, אינה נמנית על עבירות האלימות.  עובדה זו, ברורה כאשר לא מנויה כיום בחוק העונשין הישראלי הגדרה של עבירת התעללות רגשית בין בני זוג. זאת, למרות אין ספור מחקרים המצביעים על חומרתה ונזקיה החמורים.קשיי ההוכחה של אלימות רגשית במסגרת הרשויות המשפטיות רבים.   מדובר בהתעללות קשה אף יותר מהתעללויות אחרות, מתמשכת, ודווקא היותה קשה לזיהוי ולדיווח, הופך אותה לקלה  להפעלה ע"י המתעלל. מאחר וההגדרה לתופעה של אלימות רגשית כוללת תחושות סובייקטיביות, כגון פחד, בלבול ועוד, הרי מטבע הדברים תחושה, כדבר סובייקטיבי, הופכת את ההגדרה לאישית וקשה למדידה ותלוית הקשר חברתי.

בדברי הסבר להצעת חוק "אלימות נפשית" שהונחה בפני הכנסת בשנת 2014, צוין כי אלימות נפשית כוללת, בין היתר, השפלה מילולית, קללות, איומים, שליטה כלכלית, מעקבים, בידוד חברתי ומשפחתי ועוד. מעבודת שטח עם נשים נפגעות אלימות עולה כי אלימות נפשית היא הרסנית ונחווית על ידי הנשים כאלימות הקשה ביותר, יותר מאלימות פיזית. אלימות נפשית נבנית על בסיס רחב של טקטיקות שמטרתן להפעיל כוח ושליטה על נפגעת אלימות נפשית. מחקרים מתחום הנפש מראים כי אישה הסובלת מאלימות נפשית מתמשכת מאבדת שליטה על חייה והופכת חסרת אונים בהתנהלותה מול הגבר האלים. נשים נפגעות אלימות נפשית מאופיינות באובדן הערך העצמי, באובדן השליטה בחייהן ובתלות נפשית וכלכלית בגבר האלים. (דברי הסבר הצעת חוק: "אלימות נפשית", 2014).

נכון להיום, הסעד המרכזי הקיים בחקיקה הנוגע ישירות לתופעת האלימות הרגשית הוא רק סעד זמני של צו הגנה במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה, המצריך הוכחת קיומה של אלימות נפשית מתמשכת המשבשת את שגרת החיים של הקורבן.

בשנת 2011 אושרה אמנת איסטנבול, היא האמנה  למניעה ומאבק באלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה. המדובר באמנה בינלאומית מטעם מועצת אירופה העוסקת באלימות נגד נשים. מדובר במהלך רחב היקף, המבוסס על תפיסה כי מיגור התופעה האכזרית של אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה, מחייב התייחסות כוללת רב מערכתית, לכל סוגי האלימות הקיימים. במסגרת אמנה זו ניתן ביטוי לכל סוגי האלימות ודרכים להתמודדות עם התופעה באופן מדיני ודרך כלל רשויות המדינה ומוסדותיה. חרף הצטרפותן של עשרות מדינות ברחבי אירופה כמחויבות וחתומות על האמנה, עד כתיבת שורות אלו לא אישרה מדינת ישראל את הצטרפותה לאמנה.

למרות החוסר החקיקתי הברור והקושי של גורמי המקצוע ומערכת המשפט להתמודד עם התופעה, ישנן  דרכים לפעול משפטי כנגד תופעת האלימות הרגשית, אך הדבר מחייב אנשי מקצוע הבקיאים בתחום, מומחים לו לצורך גיבוש אסטרטגיה משפטית מתאימה, והובלת ההליכים לטובת הקורבן. 

אנו פועלים בשיתוף פעולה מלא עם מרכזי טיפול בפריסה ארצית, גורמי אכיפת החוק, אנשי טיפול מומלצים ע"י מערכת המשפט וכן מומחים פרטיים בכל מקרה בו מעורבת אלימות רגשית, והכל לטובת הקורבן, ולמען מציאות בטוחה וטובה.